Eirouvine
Daf 2a
הלכה: מָבוֹי שֶׁהוּא גָבוֹהַּ מֵעֶשְׂרִים כול'. רִבִּי יוֹסֵה אָמַר לָהּ סְתָם. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רַב. רַבָּנִן יָֽלְפִין לָהּ מִפִּתְחוֹ שֶׁלְהֵיכָל. וְרִבִּי יוּדָה יְלִיף לָהּ מִפֶּתַח 1b הָאוּלָם. אִם מִפֶּתַח הָאוּלָם דַּייוֹ אַרְבָּעִים אַמָּה. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. פֶּתַח הָאוּלָם גָּבוֹהַּ אַרְבָּעִים אַמָּה וְרוֹחָב עֶשְׂרִים אַמָּה. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. אֲפִילוּ אַרְבָּעִים חֲמִשִּׁים אַמָּה. תַּנֵּי בַּר קַפָּרָא. אֲפִילוּ מֵאָה אַמָּה. אַמַר רִבִּי אַבִּין. רִבִּי יוּדָה כְדַעְתֵּיהּ וְרַבָּנִן כְדַעְתְּהוֹן. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. וְכֵן גְּשָׁרִים הַמְפוּלָּשִׁין מְטַלְטְלִין תַּחְתֵּיהֶן בַּשַּׁבָּת. דִּבְרֵי רַבִּי יוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. הֵיךְ מַה דְתֵימַר תַּמָּן. אַתְּ רוֹאֶה אֶת הַמְּלַתֵירָה כִּילּוּ יוֹרֶדֶת וְסוֹתֶמֶת. אוּף הָכָא אַתְּ רוֹאֶה אֶת הַתִּיקְרָה כִּילּוּ יוֹרֶדֶת וְסוֹתֶמֶת. הִיא דַעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוּדָה בָסוּכָּה. הִיא דַעְתֵּיהּ בְמָבוֹי. הִיא דַעְתְּהוֹן דְּרַבָּנִן בְסוּכָּה. הִיא דַעְתְּהוֹן בְמָבוֹי. וְלֹא דַמְייָא. יֵשׁ דְּבָרִים כְּשֵׁירִים בַּסּוּכָּה וּפְסוּלִין בְּמָבוֹי. כְּשֵׁירִין בְּמָבוֹי וּפְסוּלִין בַּסּוּכָּה. דּוּקְרָנִין כְּשֵׁירִין בַּסּוּכָּה וּפְסוּלִין בְּמָבוֹי. וְתַנֵּי כֵן. הֵבִיא אַרְבָּעָה דִּיקְרָנִין וְסִיכֵּךְ עַלֵ גַּבֵּיהֶן. סוּכָּה כְשֵׁירָה מָבוֹי פָסוּל. הָדָא דְתֵימַר. בִּגְבוֹהִין שְׁלֹשָׁה לְמַעֲלָה מִכּוֹתְלֵי הַמָּבוֹי. אֲבָל אִם אֵינָן גְבוֹהִין שְׁלֹשָׁה מִכּוֹתְלֵי הַמָּבוֹי כָּשֵׁר. בְּשֶׁאֵין בָּהֶן רוֹחָב אַרְבָּעָה. אֲבָל אִם יֵשׁ בָּהֶן רוֹחָב אַרְבָּעָה אֲפִילוּ גְבוֹהִין כַּמָּה כָּשֵׁר. דְּפָנוֹת כְּשֵׁירוֹת בַּסּוּכָּה וּפְסוּלוֹת בְּמָבוֹי. וְתַנֵּי כֵן. שְׁתַּיִם כְּהִילְכַתָן וּשְׁלִישִׁית אֲפִילוּ טֶפַח כָּשֵׁר. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. שְׁתַּיִם שֶׁל אַרְבָּעָה אַרְבָּעָה טְפָחִים וּשְׁלִישִׁית אֲפִילוּ טֶפַח כָּשֵׁר. וּבְמָבוֹי עַד שֶׁיְּהֵא מְגוּפָּף מֵאַרְבַּע רוּחוֹתָיו. רָחַב מֵעֶשֶׂר סוּכָּה כְשֵׁרָה וּמָבוֹי פָסוּל. הִדְלָה עָלֶיהָ אֶת הַגֶּפֶן וְאֶת הַדְּלַעַת. הָדָא דְתֵימָא. עַל בֵּית סָאתַיִים. אֲבַל יְתִיר מִבֵּית סָאתַיִים נַעֲשִׂית כִּמְחִיצָה שֶׁהוּקְפָּה זְרָעִים. שֶׁאֵין מְטַלְטֵל בָּהּ אֶלָּא בְאַרְבַּע אַמּוֹת. 2a חַמָּתָהּ מְרוּבָּה מִצִּילָּתָהּ בַּסּוּכָּה פְסוּלָה וּבְמָבוֹי כָשֵׁר. סוּכָּה מְקוּרָה פְסוּלָה. מָבוֹי מְקוּרֶה כָשֵׁר. רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רַב אוֹשַׁעְיָה. לֹא סוֹף דָּבָר מְקוּרֶה. אֶלָּא נָתַן מְלַתֵרָא וְיֵשׁ בּוֹ רָחַב אַרְבָּעָה טְפָחִים. מַתֶּרֶת אֶת הַמָּבוֹי.
Traduction
R. Yossa rapporte d’une façon anonyme, et R. Aha au nom de Rav, les motifs de divergence entre les 2 avis de la Mishna: les rabbins exigent que la porte n’ait pas une hauteur de plus de 20 coudées, comme celle du Temple; R. Juda au contraire la compare à celle du portique (au Temple). S’il en est ainsi, elle pourrait avoir jusqu’à 40 coudées de haut, puisqu’il a été enseigné ailleurs (1)''(Suka 1, 1) ; Midot 7.'': la porte du vestibule sacré avait une hauteur de 40 coudées et une largeur de 20? Et de même admet-on l’avis de R. Hiya, qu’elle pouvait avoir jusqu’à 40 ou 50 coudées, ou l’avis de Bar-Kappara, qu’elle peut avoir jusqu’à cent coudées? Aussi, répond R. Abin, R. Juda et les autres rabbins (sans recourir à des comparaisons) se conforment chacun à leur avis respectif exprimé plus loin (9, 4): ''il est permis de transporter des objets le samedi, si on a érigé une soupente (ou symbole de porte) sous des ponts dont les arches sont accessibles des 2 côtés; les autres sages l’interdisent. Or, comme on suppose là que toute la traverse, melaqron, descend et bouche le côté entier (comme un mur), on considérera de même ici la poutre de jonction symbolique; et le motif qui fait exprimer ainsi R. Juda au sujet de la Suka est applicable ici à la ruelle, comme cela a lieu aussi à l’égard des autres sages. -Mais, peut-on comparer ces 2 sujets? Certains objets sont admis pour la Suka et interdits pour la ruelle à joindre symboliquement, ou à l’inverse admis pour cette dernière et interdits à la Suka ; ainsi p. ex. l’emploi des joncs fendus en fourche, dicranon, est admis pour la Suka, puisqu’il est dit (2)B., Suka 4b.: si l’on apporte 4 de ces tiges sur lesquelles on étale le feuillage de la Suka, celle-ci a une valeur légale, tandis que le même procédé pour la ruelle à joindre est sans valeur? -Non, il n’y a d’inaptitude en ce dernier cas que si les tiges dépassent de 3 palmes les murs de la ruelle: sans quoi, la jonction est effective. Les tiges sont inaptes si elles n’ont qu’une largeur moindre de 4 palmes; mais ayant plus, et quelle que soit la hauteur, leur valeur subsiste aussi (comme l’admissibilité a lieu pour la Suka au cas où cette largeur existe). -Mais, n’y a-t-il pas cette distinction qu’il suffit de 2 murs et une fraction du 3e pour constituer une Suka légale, tandis qu’il faut 4 murs pour la jonction symbolique d’une ruelle? N’a-t-on pas enseigné, au sujet de la Suka, qu’elle sera valable si elle a 2 murs réguliers et seulement le tiers du 3e, fût-ce d’un seul palme? Et R. Hiya dit au nom de R. Yohanan: les 2 murs réguliers devront avoir chacun 4 palmes, et il suffit que le 3e ait un tiers, tandis que, pour la ruelle à joindre, il faut qu’elle soit entourée de 4 côtés? De plus, il y a cette distinction que la Suka reste valable, même si la largeur de sa porte est plus grande que 10 coudées, tandis qu’en ce cas la ruelle devient inapte à la jonction, et il faut la diminuer? Il y a encore cette distinction que la Suka devient impropre au service de la fête, si l’on a fait passer au-dessus d’elle un cep de vigne, ou suspendu une courge, tandis que cela n’entrave en rien la jonction d’une ruelle? A cela on peut répliquer qu’il est permis en ce cas de transporter des objets le samedi au-dessous dudit espace, s’il a une contenance de la valeur de 2 saa; au-delà de cette mesure, l’objet suspendu à l’intérieur constitue une sorte d’enclos entouré de verdure, dont l’espace permis sera seulement de 4 coudées (l’analogie avec la Suka subsiste au fond). Mais il y a encore cette différence: si la partie exposée au soleil dépasse l’ombre, la Suka est impropre au service, et la ruelle reste valable, de même qu’une Suka couverte par des poutres est impropre au service, tandis que la ruelle sera apte à la jonction? -En réalité, répond R. Amé au nom de R. Oshia, ce n’est pas seulement au cas où l’on a mis effectivement une poutre que la ruelle sera symboliquement jointe; il suffira pour cela d’avoir placé d’un mur à l’autre un linteau, ayant une largeur de 4 palmes (sans s’occuper de la longueur).
Pnei Moshe non traduit
גמ' ר' יוסה אמר לה סתם. ולא בשם רב ורבי אחא קאמר לה בשם רב לפרש טעם פלוגתייהו דרבי יהודה ורבנן במתני':
מפתחו של היכל. שהיה גבהו עשרים אמה ורחבו עשר אמות כדתנן בריש פ''ד דמדות:
מפתח האולם. שהיה גבהו מ' אמה ורחבו עשרים אמה:
ופריך אם ר' יהודה. מפתח האולם גמר אם כן דיו להכשיר ארבעים אמה גובה בדוקא כדתנינן תמן במדות (שם) פתח האולם וכו' ואלמה תני ר''ח אליבא דרבי יהודה אפי' ארבעים וחמשים אמה כשר ובר קפרא תני אפי' מאה אמה:
אמר ר' אבין וכו'. כלומר אלא דלא רבנן ילפי מפתחו של היכל ולא רבי יהודה יליף משל אולם אלא לשיטתייהו הוא דאזלי כדתנינן תמן לקמן סוף פ''ט:
וכן גשרים וכו' דברי ר' יהודה. דס''ל ב' מחיצות דאורייתא ואמרי' פי תקרה יורד וסותם והלכך מכשיר ג''כ כאן אפי' גבוה ביותר דלדידיה דס''ל קורה משום מחיצה אמרינן פי תקרה יורד וסותם. ורבנן כדעתיהון דלא ס''ל התם פי תקרה יורד וסותם כדמפרשינן לקמן שם וה''נ במבוי לא שייך אליבייהו למימר פי תקרה והואיל וסבירא להו דקורה לאו משום מחיצה אלא להיכרא דלא ליתי לאחלופי בר''ה והלכך טפי מכ' אמה דליכא היכרא ימעט:
היך מה דתימר תמן וכו'. סיומא דמילתא אליבא דרבי יהודה היא. והגי' בריש סוכה יותר נוחה היא דגריס התם היך מה דאת אמר תמן את רואה את התקרה כאלו היא יורדת וסותמת כך את אמר הכא את רואה את המלתירה כאלו היא יורדת וסותמת. ובכאן נתהפכו התיבות בהעתקה. מלתירה היא הקורה של המבוי כפשטה ולאו דאית בה ציורי שאותה נקראת אמלתרא:
היא דעתיה דר' יודה בסוכה וכו'. כעין קושיא היא דמכדי חזינן דטעמיה דר''י ודרבנן בסוכה כמו במבוי דלרבנן משום היכרא ורבי יהודה לית ליה משום היכרא ואיפלוגי בתרתי למה לי. ויש לפרש נמי בניחותא דקאמר דטעמייהו בפלוגתא דסוכה כעין דפליגי במבוי וקאמר הש''ס עלה ולא דמיא וכו' כלומר דמ''מ לא דמיין להדדי דיני דסוכה לדיני דמבוי כדחשיב לקמיה:
דוקרנין כשרין בסוכה. אם נעץ ארבעה קונדסין בארץ וסיכך על גבן:
ופסולין במבוי. שאם נעץ שתי יתידות בשני כותלי מבוי מבחוץ והניח קורה על גביהן פסול דבעינן קורה ע''ג מבוי וליכא:
ותני. בברייתא כן הביא וכו':
הדא דתימר. דבמבוי פסול היינו דוקא בגבוהין הדוקרנין משלשה ולמעלה מכותלי המבוי אבל בפחות משלשה כשר דכל פחות מג' אמרינן לבוד והוי כמונח הקורה על גבי מבוי:
בשאין בהן רוחב ארבעה. בהא הוא דפסול בגבוהין שלשה מכותלי המבוי אבל אם יש בהן רוחב ארבעה הואיל ומקום חשוב הוא נחשבין כאלו הן מכותלי המבוי עצמו ואפילו גבוהין כמה כשר דהוי כאלו כותלי המבוי נגבהו ובלבד שיהיה תוך חלל עשרים:
דפנות. וכן יש בדפנות שהן כשרות בסוכה ופסולות במבוי כדמסיק ואזיל דתני בברייתא כן גבי סוכה שתים כהלכתן וכו' ובמבוי אינו כשר עד שיהא מגופף מארבע רוחותיו והיינו ג' מחיצות ולחי או קורה דהוי כמגופף מד' רוחותיו:
רחב וכו'. וכן ברוחב מי' אמות דבסוכה כשרה שהרי שלישית אפילו טפח אפי' הסוכה רחבה כמה ובמבוי אם הוא רחב מי' אמות פסול אם אין לו צורת הפתח:
הדלה עליה וכו'. ויש שבסוכה פסולה ובמבוי כשר כגון הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת וסיכך על גבה פסולה כדתנן פ''ק דסוכה ואלו במבוי כשר כדתנינן בתוספתא דמכילתין פ''ק מבוי המקורה מרוח אחת והדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסם מרוח אחרת אין צריך כלום:
הדא דתימר על בית סאתים. כלומר והא דכשר במבוי בהדלה עליה את הגפן וכו' דוקא עד בית סאתים אבל אם הוא יותר מבית סאתים והדלה עליה את הדלעת ואת הקיסם נעשית כמחיצה של קרפף שהוקף לדירה. דמדינא מותר לטלטל בו אפי' ביותר מבית סאתים ואם נזרע רובו הזרעים מבטלין את הדירה ואין מטלטלין בו אלא בד' אמות וה''נ במבוי כן:
חמתה מרובה וכו'. דברים שבין סוכה למבוי קחשיב ואזיל:
לא סוף דבר מקורה. כולו אלא אפילו נתן מלתרא אחת ע''ג בשביל תקרה ויש בו רחב ד' טפחים מתרת את המבוי ואפילו גבוה כמה דהוי כמבוי מקורה וא''צ תיקון אחר:
רִבִּי אָחָא רִבִּי חִינְנָא בְשֵׁם כַּהֲנָא. [אֵין] הֲלָכָה כְרִבִּי יוּדָה. דִּלֹא כֵן מָה אֲנָן אָֽמְרִין. רִבִּי יוּדָה וַחֲכָמִים תְּהֵא הֲלָכָה כְרִבִּי יוּדָה. אֶלָּא בְגִין דְּאָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. הֲלָכָה כְדִבְרֵי הַמֵּיקַל בְּהִילְכוֹת עֵירוּבִין. וְאָמַר רִבִּי נַחְמָן בַּר יִצְחָק בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. הֲלָכָה כְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. וּמַקְשִׁינָן עֲלֵיהּ. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. הֲלָכָה כְדִבְרֵי הַמֵּיקַל בְּהִילְכוֹת עֵירוּבִין. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. הֲלָכָה כְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. וְקַשְׁייָנָן עֲלֵיהּ. סָֽבְרִין מֵימַר. יָחִיד אֶצֶל יָחִיד. הָא יָחִיד אֶצֶל חֲכָמִים לֹא. אָתָא רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. הֲלָכָה כְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי וַאֲפִילוּ חֲכָמִים הַחֲלוּקִין עָלָיו. וָכָא תָהֵא הֲלָכָה כְרִבִּי יוּדָה וַאֲפִילוּ חֲכָמִים הַחֲלוּקִין עָלָיו. שְׁמוּאֵל אָמַר. הֲלָכָה כְדִבְרֵי הַמֵּיקַל בְּעֵירוּבִין. אָמַר לֵיהּ רַב חִייָה בַּר אַשִּׁי. כְּגוֹן הַהִיא דְתַנִּינָן תַּמָּן. וְכֵן גְּשָׁרִים הַמְפוּלָּשִׁים מְטַלְטְלִין תַּחְתֵּיהֶן בַּשַּׁבָּת. דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. אָמַר לֵיהּ. לֹא עֵירוּבִין אָמַרְתִּי אֶלָּא מְחִיצוֹת. סָבַר כַּהֲנָה כְּהָדָא דִשְׁמקֵל. לְפוּם כֵּן צָרַךְ מֵימַר. אֵין הֲלָכָה כְרִבִּי יוּדָה.
Traduction
R. Aha ou R. Hinena dit au nom de Cahana que l’avis de R. Juda ne sert pas de règle (3)Le texte des éditions, s'exprimant à l'affirmative, est rectifié par le comment.. Cela ne va-t-il pas sans dire et aurait-on supposé qu’en cas de divergence d’avis entre R. Juda et les autres sages, le premier avis prédomine? -Certes on aurait pu le supposer ainsi, parce que R. Jacob b. Idi au nom de R. Josué b. Levi dit (4)Ci-après, (6, 1). que l’avis le moins sévère dans la question de l’eruv l’emporte. De même R. Nahman b. Isaac dit au nom de R. Josué b. Levi que l’avis de Yohanan b. Nouri l’emporte. A quoi l’on a demandé si cela n’allait pas sans dire que cet avis prédomine, puisque l’avis le moins sévère doit l’emporter dans ces questions d’eruv et que tel est l’avis de R. Yohanan b. Nouri? -Non, fut-il répondu, car on supposait devoir appliquer seulement cette règle s’il s’agit d’un avis isolé opposé à un autre avis seul, mais non en cas d’un avis isolé opposé à plusieurs autres; il a donc fallu que R. Jacob b. Aha b. Idi vint dire au nom de R. Josué b. Levi que l’avis de R. Yohanan l’emporte, même à l’encontre des autres sages. Reste toujours à savoir comment on aurait supposé que l’avis de R. Juda l’emporte même à l’encontre de plusieurs autres sages, pour rendre indispensable la règle émise par Cahana? -C’est que, selon Samuel, l’avis le moins sévère en fait d’ eruv l’emporte; ainsi, remarque R. Hiya b. Ashé, n’est-il pas enseigné plus loin (9, 4): ''il est permis le samedi de transporter des objets, si l’on a érigé une traverse, sous des ponts dont les arches sont accessibles des deux côtés; les autre sages l’interdisent''? -Non, fut-il répondu, je n’ai parlé de préférence pour l’avis moins sévère qu’en vue de l’acquisition de l’eruv, non au sujet de la valeur des murs. Or, Cahana partage l’avis que Samuel vient d’exprimer; il a donc fallu prévenir que l’avis de R. Juda (quoique moins sévère) n’est pas adopté.
Pnei Moshe non traduit
ר' אחא רבי חיננא בשם כהנא אין הלכה כר' יודה. כצ''ל כדקאמר לקמן בהדיא. וכן הוא לקמן ריש פ''ו:
דלא כן מה אנן אמרין וכו'. כלומר דפריך הש''ס מאי קמ''ל וכי אי לאו דקאמר אין הלכה היינו אומרין תהא הלכה כר' יודא נגד חכמים החולקים עליו בתמיה:
אלא בגין דאמר רבי יעקב בשם ריב''ל הלכה כדברי המיקל בהלכות עירובין ואפילו ביחיד אצל רבים כדמסיק ואזיל:
ואמר רב נחמן בשם ריב''ל. לקמן בפרק מי שהוציאוהו הלכה כר' יוחנן בן נורי דקאמר במתני' שם מי שישן בדרך ולא ידע שחשכה יש לו אלפים אמה לכל רוח וחכמים אומרים אין לו אלא ד' אמות. ומקשינן עלה לא כן וכו' לא כן וכו'. כלומר מאי איצטריך ליה לריב''ל למימר. הלכה כר' יוחנן בן נורי הא כבר שמעינן ליה דקאמר הלכה כדברי המיקל בעירובין:
וקשיינן עלה. דמאי קישיא הא שפיר איצטריך משום דהוינן סברין מימר דוקא ביחיד אצל יחיד הא יחיד אצל חכמים לא הלכך אתא וכו' לאשמעינן דהלכה כר' יוחנן בן נורי ואפי' במקום החכמים החלוקין עליו:
וכא וכו'. השתא מסיק לשנויי הקושיא על כהנא משום דהכא נמי ה''א תהא הלכה כר' יהודה דמיקל בעירובין קמ''ל דאין הלכה כר' יהודה. א''נ האי וכא תהא הלכה כר' יהודה מסקנת הקושיא היא והכי פריך דאמאי לא תהא הלכה כר' יודה הא מסקינן התם גבי פלוגתא דרבי יוחנן בן נורי דהלכה כדברי המיקל בעירוב ואפילו ביחיד במקום רבים וא''כ ה''נ כן. והשתא שייכא שפיר הא דמייתי לשמואל דלקמיה:
שמואל אמר וכו'. וכן נמי אמר שמואל הלכה כדברי המיקל בעירוב וא''ל רב חייא בר אשי אם כגון הא דתנינן לקמן בסוף פ''ט וכן גשרים המפולשין וכו' נמי הלכה כר' יודה הוא ואהדר ליה שמואל וכי לא עירובין אמרתי לך אלא מחיצות בתמיה דהתם במחיצות פליגי וסבר כהנא נמי כהאי דשמואל לחלק בין עירובין למחיצות. ולפום כן צריך הוא מימר אין הלכה כר' יודה והאי מלתא גופא קא משמע לן נמי דטעמא דהכא אין הלכה כר' יודה משום דה''נ במתני' פלוגתייהו במחיצות הוא דהוה כדפרישית במתני':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source